מחבר המאמר: שמואל קרמרמן
(קא) הדרך שהאדם עובר, בשלב של הסתר הפנים, הינה של ייסורים, מכאובים וצער, שיש בה הרבה מהתלבטות הנפש ושאלות לגבי גורלו וייעודו בעולם הזה. אולם אין דומים היסורים והצער שעובר אדם, שמאחוריו יש הרבה עבירות ומיעוט עיסוק בתורה ובמצוות, למי שבעברו יש מיעוט של עבירות והשקעה רבה בלימוד תורה ובקיום מצוות. אדם שהתמלא בעבירות וכעת רוצה לחזור בתשובה יכול להניח, כי הצער והיסורים שמלווים את לימוד התורה כדי להגיע "לשמה" הם כתוצאה מהעונש שנופל בחלקו על עברו הרע ולכן הוא נוטה לדון את הבורא לכף הזכות ולא להאשימו בצער וביסורים שהם כרגע מנת חלקו. לעומת זאת, היסורים והצער שנופלים בחלקו של אדם שהרבה בלימוד התורה ובקיום המצוות נתפסות על ידו באופן קשה יותר מכיוון, שלפי דעתו, אינו ראוי לעונשים קשים כל כך ועל כן קשה לו יותר לדון את עולמו לכף הזכות. מה עוד שאותו האדם רואה את האחרים שהם גרועים ממנו אך לעיתים נראה, כי מזלם אפילו שפר עליהם, כפי נאמר "רשעים ושלוי עולם השיגו חיל" וזה שגורם לו לחוש ביתר סבל ויסורים. התשובה לכך היא, שכל עוד אדם אינו מגיע למדרגה של גילוי פנים, תחושת הצער והיסורים שנופלים בחלקו בשלב "הסתר פנים" נועדו לשמש לו כמסרים שמגיעים אליו, מתוך כך שהוא עוסק בתלמוד תורה, ומורים לו, כי הוא בדרך הנכונה ושעליו דווקא להזדרז "ולמהר ליתן את סכום היגיעה הנדרש ממנו בכדי לזכותו תיכף לגילוי הפנים, כחפץ ה' ". מכאן, שמידת היסורים שהיא נחלתו של מי שהרבה בלימוד תורה ובקיום מצוות נועדה לא נועדה כדי להעניש בלבד או לרפות את ידיו אלא להיפך, ליידע אותו שהוא בדרך הנכונה וככל שיתייגע יותר להשלים את מכסת הלימוד שנדרשת ממנו, כך יזכה מהר יותר לגילוי פנים.
(קב) ומכאן ניתן להבין את כוונת הכתוב לגבי "שכל הלומד שלא לשמה, תורתו נעשיית לו סם המות". אדם שלומד "שלא לשמה" ואינו מתאמץ ולא התכוון להשתדל יותר מדי ללמוד בתורה, לא רק שאינו מסוגל לצאת מתוך "הסתר פנים" ולהגיע למדרגה של "גילוי פנים", אלא גם שהבנתו בתורה נעשית קשה יותר והמאמץ שהוא משקיע מכביד עליו כנטל וגורם לו ליתר תסכול, כעס וחוסר הנאה. אדם כזה לא רק שהינו תקוע במדרגה של "הסתר פנים" אלא עלול אף לרדת במדרגה אל "הסתר בתוך הסתר" ולהתדרדר למצב של הטלת ספק בדברי התורה, ואפילו לידי כפירה. זו המשמעות שבהפיכת התורה להיות לו "סם המות": שמחמת מיעוט האמונה והיגיעה, לימוד התורה נעשה לו למעמסה וגורם לו לתחושת ריקנות, הוא מאבד את שארית אמונתנו בבורא ובקיום השגחה העליונה שמתגמלת את ההולכים בדרך הטובה ומענישה את ההולכים בדרך הרעה, מאבד את תקוותו לשיפור גורלו המר בעולם הזה ומגיע למחשבות כפירה. אז נשמתו מאבדת מקדושתה ונופלת אל הסיטרא אחרא ולעולמות הטומאה.
(קג) מתוך האמור כאן, ניתן להבין את דרכי לימוד התורה לפי "נגלה" ו-"נסתר". בדרך כלל נהוג לחשוב, כי תורת הנגלה הינה הפירוש הגלוי של דברי התורה. ועל כך מקשה האדם: האם לא די לי בהבנת הפשט שבתורה? לשם מה אני צריך להתאמץ ולהגיע גם אל הבנת הנסתר? מסתבר, כי הדברים הינם עמוקים יותר מדרך הצגתם לפי תפיסה פשטנית כזו ולאמיתו של דבר העניינים הפוכים מכפי שהם נראים. לפי פירוש סידור הגר"א ניתן להבין, שקיימת כוונה עמוקה בעניין הסתר הבורא בתורה וכי בעצם לימוד הסוד חייב לבוא קודם ללימוד הנגלה. אדם שרוצה להתעמק בלימוד התורה "לשמה" חייב קודם כל להתייגע בלימוד על דרך הנסתר בתורה. רק לאחר שזכה להבין את סודות התורה "הנסתר" הופך להיות לו "גלוי" והוא זוכה לגילוי פנים. רק מתוך מדרגה זו, אדם מסוגל להבין את דברי התורה כפשוטם ולהבין את האמת שמתגלית בם ככתוב: "הרי שמתחיל בנסתר שנקרא סוד, וכשזוכה מסיים בפשט".
(קד) עיקרון הלימוד של "נסתר קודם לנגלה" מסביר גם את הקושי שהוצג מקודם, לגבי איך ניתן לזכות במדרגה ראשונה של אהבה שהיא "אהבה שתלויה בדבר" שעליה נאמר, כי רכישת הידיעה שלאדם מגיע שכר המצווה, נעשיית כבר בעולם הזה דרך של "פקיחת עיניים" בתורה אך קבלת שכר המצווה הינה רק בעולם הבא, ההסבר הינו, כי דרך לימוד סודות התורה מגיע האדם למדרגה של "פקיחת העיניים" ולידיעה כי כבר הובטח לו שכרו בעולם הבא. עצם הידיעה הזו שבאה מתוך נסתרי התורה גורמת לו לתחושה נפלאה של התגלות ולהרגשה כאילו התחיל לקבל את שכרו כבר עכשיו בעולם הזה. האדם מגלה את ההטבה העצומה שכלולה במחשבת הבריאה ושמקורה ברצון הבורא להיטיב לנבראיו "בידו המלאה הטובה והרחבה יתברך". ומתוך התחושה הנהדרת הזו, של עונג ושמחה שבין האדם לבין הבורא, מתגלית בנברא "אהבה נפלאה, המושפעת אליו בלי הפסק, באותם הדרכים והצינורות שבם מתגלה האהבה הטבעית". האדם מגלה דרך חושיו וגופו את העונג הנפלא שזורם לתוכו כתוצאה מאהבת הבורא אליו.
(קה) מכאן מתעורר קושי אחר: אותו האדם שזוכה להתגלות של עונג ושפע שזורמים אליו מהבורא, מעצם הגעתו למדרגה ראשונה של האהבה, וליתר דיוק "האהבה שתלויה בדבר", מתקשה לשכוח את הצער, הסבל והיסורים שהיו מנת חלקו בעת שהיה בשלב של הסתר פנים ובטרם שזכה לגילוי פנים. אמנם, האדם היה מעדיף לשכוח את תקופת הסבל לפי הכתוב "ועל כל הפשעים תכסה אהבה" אולם למרות זאת הזיכרון של תקופה רעה עדיין קיים ופוגם בהווצרות הקרבה והאהבה השלמה בין האדם לבין ההשגחה העליונה שאמורה הייתה להיטיב עם הצדיקים ולהעניש את הרשעים. כלומר, הקושי הינו: איך האדם יכול איך האדם יכול להתמודד עם הזיכרונות המרים שי שלו מהתקופה שבה היה בשלב של הסתר פנים ולהתקדם מתוך כך למדרגה העליונה של האהבה שנקראת "אהבה שאינה תלויה בדבר" ושבה יהא מסוגל לתפוס בשכלו, להבין, ולדעת כי השם יתברך גמל לו במשך כל הזמן, מאז ומתמיד, רק טובות ונפלאות "ולא עשה לו שום גרם של רע כל שהוא מעודו ולתמיד"? במילים אחרות, איך האדם יכול לשנות את אמונתו בקיום השגחה של שכר ועונש לאמונה שרצון הבורא הינה אך רק להיטיב לברואיו?
(קו) כדי להבין זאת, יש לראות את זיכרונות הסבל והצער כקשורים אל הזדונות והעבירות שהאדם עשה לפני שחזר בתשובה כמו גם לקראת היציאה משלב הסתר הפנים. כלומר, הסבל והצער של האדם באים אליו לא רק כתשלום המכפר על הדברים הרעים שעשה בעברו אלא גם לשם הכוונת דרכו במעבר משלב הסתר פנים לשלב גילוי פנים. על כן, אפשר לראותם לאו דווקא כדבר שלילי ופוגע אלא גם כדבר שתורם לאדם ומכוון אותו בדרכו להתעלות למדרגה הגבוהה של גילוי פנים. הבנת הנושא באופן זה תורמת לאדם להזדהות ולהשלים בליבו עם הנהגת הבורא שהינה תמיד להיטיב עם הנבראים. כאמור, לפי סידור ההגר"א, יש להתאמץ בלימוד הנסתר על מנת שדרכי האל החבויות יתבהרו ויתבארו כמקורם לכיוון הטוב, וכדי שכל עבירה וזדון שהיו בעבר ישכחו ויהפכו לו לאדם לעניינים של זכאות וזכייה.
(קז) לאחר שאדם מגיע לגילוי פנים וזוכה שכל עבירה שעשה, אפילו שעבר במזיד, נחשבת לו מעתה והלאה כמצווה, הוא נעשה מאושר ושמח בחלקו. האדם מבין, כי כל היסורים, הצער והסבל שעברו עליו בתקופה של הסתר הפנים באו כדי להנחותו ולכוון את דרכו אל ההטבה הגדולה שנופלת בחלקו כעת "מסיבת הארת פניו יתברך המפליא פלאות". הוא נוכח לדעת, כי כל הצער והטרדות שהעכירו את רוחו וכל השגיאות שעשה או העבירות שעבר בזדון בעת שהיה בהסתר פנים יחיד או מכופל מתהפכים להיות עבורו כעת "לבחינת גרם והכנה רגילה, לקיום מצוה, ולקבל עליה שכר גדול ונפלא לנצח. ונהפך לו על כן, כל צער לשמחה גדולה וכל רעה לטובה נפלאה".
